איך מטשטשים את הרקע בתמונה?

לרקע הרך שמאחורי פורטרט יש שם — עומק שדה רדוד. זה לא אפקט שמוסיפים אחר כך, אלא משהו שנקבע בזמן הצילום.

מה באמת קורה

עדשה יכולה למקד רק על מרחק אחד בכל פעם. כל מה שקרוב או רחוק יותר יוצא מעט מחוץ למיקוד. המהירות שבה הטשטוש הזה נבנה ככל שמתרחקים מנקודת המיקוד נקראת עומק שדה.

עומק שדה רדוד אומר שהטשטוש נבנה מהר: הנושא חד והקיר מאחוריו נמס. עומק שדה גדול אומר שהוא נבנה לאט: גם הנושא וגם ההר מאחוריו חדים.

שלושה בקרים, לפי הסדר שחשוב

• 1. המרחק בין הנושא לרקע. הגורם הגדול ביותר ולא עולה כלום. הזיזו את האדם שני צעדים מהקיר והקיר יטושטש. עובד בכל מצלמה ובכל טלפון.
• 2. המרחק ביניכם לנושא. קרוב יותר לנושא פירושו עומק שדה רדוד יותר. לכן פורטרטים מקרוב מטשטשים רקע כל כך בקלות.
• 3. צמצם. הפתח שבתוך העדשה, נכתב כמספרי f. מספר קטן = פתח גדול = יותר טשטוש (f/1.8). מספר גדול = פתח קטן = פחות טשטוש (f/16).

רוב האנשים ניגשים קודם לצמצם. התחילו במרחק: חינם, חזק יותר, ועובד עם הטלפון שבכיס.

מספר ה-f הפוך בכוונה

f/1.8 נשמע קטן אבל מציין פתח רחב. f/16 נשמע גדול אבל מציין צר. מספר ה-f הוא יחס ולא גודל, ולכן הוא רץ הפוך. פתח רחב גם מכניס יותר אור, כך שהצמצם משנה בהירות וטשטוש בו-זמנית.

מה טלפונים יכולים ומה לא

לרוב עדשות הטלפון יש צמצם קבוע — הוא פיזית לא נפתח ולא נסגר. לכן הטלפון מייצר טשטוש רקע על ידי מדידת הסצנה וטשטוש בתוכנה. זהו מצב הפורטרט.

הוא באמת שימושי והוא באמת סימולציה. הוא טועה בקצוות של שיער, משקפיים ועלים, כי הוא חייב להחליט איפה הנושא נגמר. Lensmera מציגה את רצועת עומק השדה בזמן שאתם מסובבים את גלגל הצמצם, ואומרת במפורש מתי המכשיר מדמה.